Font Size

SCREEN

Cpanel

לאה גרונדיג – אמנית הגרפיקה, קול הזעקה

פתח דברים בכנס לזכרה ביוזמת קרן רוזה לוקסמבורג – תל אביב 11.9.2014

קהל נכבד, גברת אנג'ליקה תים מנכ"לית הקרן בישראל, מכובדיי היושבים בפאנל זה לזכרה ולעשייתה של האמנית פרופסור לאה גרונדיג – תל אביב 1933-1948 – מורתי מתקופת לימודיי באקדמיה לאמנויות יפות בדרזדן בשנים 1964-1971.

נעניתי לבקשתה של הגברת אנג'ליקה להיות בין הדוברים בפאנל זה, אשר מאמץ רב הושקע בארגונו כאן בתל-אביב ואני מברך על כך. אני שמח שכנס מעין זה סוגר מעגל ולו קטן בחייה של מורתי לאה משנת 1933, אשר מצאה בפלסטין המנדטורית מחסה ארעי מרדיפות עליית כוחות השחור במולדתה גרמניה. כמוה נרדפו ושהו בגלות ברטולד ברכט, ארנולד צוויג ואחרים, אשר המשיכו למחות ולזעוק נגד משטר, שחירב את מולדתם גרמניה ואת ארצות העולם.

 

גם כאן בארצנו המדממת, ולמרות מעצרה במחנה הפליטים עתלית ושחרורה לאחר מכן, מצאה  מקום וזמן להביע את מחאתה וזעקתה למען חירותו של האדם, הצדק והשלום. למרות שהותה בפלסטין והתערותה בחיי הארץ ותושביה למשך תקופה ארוכה (דבר שלא ידעתי), העדיפה לחזור למולדתה ואל בעלה הנס גרונדיג, אשר סבל גם הוא מרדיפות הנאצים בארצם.

השראתה של לאה על מהלך חיי כנער ששהה גם כן בפליטות

השראתה של לאה עלי כמי שעבר את הנכבה והיה פליט במלחמת 48' הייתה רבה. כילד שהיתי עם משפחתי במחנות פליטים בלבנון ובסוריה. אבי נשאר בחיפה וחזרתי ארצה במסגרת איחוד משפחות עם אמי, אחיותיי ואחי בשנת 51' לעירי חיפה. מגיל צעיר חווית הפליטות הניעה אותי לחפש את עצמי דרך האמנות.

להשתתפותי בקורסים לציור בהדרכת אמנים ששהו בגרמניה הייתה השפעה אדירה עלי. מורי לציור אברהם ישכיל, פולני במקור שלמד ויצר בלייפציג והיגר לפלסטין. כמוהו גם צבי מאירוביץ ושמואל בונה – אמנים ידועי שם בישראל. דרך מורים אלה התוודעתי לראשונה ליצירתה של לאה גרונדיג, קתי קולוויץ, אוטו דיקס, אלברכט דירר ואחרים בגרמניה.

את תערוכתי הראשונה הצגתי במועדון תרבות של המפלגה הקומוניסטית ברחוב ברנר בתל-אביב בשנת 1962. בפתיחה נכחו ראובן רובין, נחום גוטמן, רות שלוס והאמן החיפאי יהושע גרוסבאד, אשר עודד אותי ללמוד אמנות בגרמניה המזרחית ב-D.D.R.. כך התחלתי בהליכים דרך המפלגה ללמוד אמנות בדרזדן אצל... לאה גרונדיג!!

ההכנות לקראת הנסיעה

בין חבריה של לאה גרונדיג בעת שהותה בארץ, אזכיר את ד"ר וולף ארליך ואת המלומד מרדכי אבי שאול, המליצו שאסע ללמוד בדרזדן אצל האמנית לאה גרונדיג. יש לציין שבזמן שהותה בפלסטין התחברה לאה למעגלים של אנשי רוח וביניהם חברי המפלגה הקומוניסטית PKP אך גם עם מנהיגי הישוב העברי וביניהם אזכיר את נשיא המדינה השני זלמן שזר.

לפני חמישים שנים, בתאריך 21.11.1964, הגעתי לגרמניה המזרחית דרך יוון ובולגריה, טסתי לברלין ומשם נסעתי ברכבת לעיר לייפציג, בה שהיתי כתשעה חודשים ללימוד השפה הגרמנית והכנה לאוניברסיטה.

בהיותי בלייפציג יצרתי קשר עם מורתי לעתיד אשר קיבלה דיווח על הגעתי לגרמניה ושהותי בלייפציג. מתברר שד"ר גרית שוריך חוקרת הפליטות היהודית היושבת עימנו בפאנל זה מצאה חילופי מכתבים בין המנוחה לאה לבין אבי-שאול ובו מכתב הממוען אליו בעניין הגעתי לדרזדן בתאריך 3.12.65 ובו כותבת לאה, באיחור של שנה, על הגעתי לדרזדן. אני מצטט:

"Er ist einer sehr Lieber kerl und recht begab, er ist sogar seher begabt, und ich habe viele freude an ihm"

ועוד בחילופי מכתבים עמו כותבת לאה שהיא די עסוקה ביצירה ומעורבת בענייני חברה ונסיעות, אך גם מעודכנת במצב בארץ ולפילוג במפלגה הקומוניסטית הישראלית והיא נוטה לצד המפלגה היהודית ערבית בראשות מאיר וילנר ותופיק טובי..!

סטודנט שלא מן המניין  

לאחר קבלתי לאקדמיה נודע לי כי אהיה סטודנט לא מהמניין אצל הפרופסור גרונדיג (שם משפחתו של בעלה הנס גרונדיג המפורסם אשר נפטר בסוף שנות החמישים). מפגשי הראשון עמה היה בסטודיו הענק בתוך מבנה האקדמיה בטרסה המשקיפה על נהר האלבי "AMPRUHL", הדהימה אותי רבות. אשה נמוכת קומה, גוון עורה חום, שער שחור ומהודק ועיניים שחורות וגדולות. בדיעבד הזכירה לי דמות של רקדנית פלמנקו ספרדייה. אישה חמת לב, לא מניחה לעיניה מבט צד, עיניה מבטאות לפני ששפתיה נפתחות...: אתה עבד תקבל סטודיו לידי עד שתתקבל החלטה על מעמדך בלימודים", אמרה בטון ברור אך מהול ברכות שאפיינה את מבנה שפתה בגרמנית גבוהה ללא סלנג סקסוני.

וכך אכן הסידור הצליח, להיות סטודנט מן המניין עם כ-20 סטודנטים וסטודנטיות החל מהשנה הראשונה ועד הגמר (M.A.) ובאותו זמן עם סטודיו לבד למשך שנתיים במחיצתה של פרופסור חבר GENUSEN לאה לאנגר (שם משפחתה הקודם) גרונדיג. סידור לימודים זה אפשר לי להיות בקרבתה של מורתי שעבדה על סדרת תחריטים נגד חימושה של מערב גרמניה מחדש ובעד ביסוס הגבולות עם פולין ה"אודיר-נאיסה" ואני עסקתי ברישומים ובלימוד טכניקת התחריט וחיתוך עץ בהדרכתה ובהדרכת אמני גרפיקה מעולים, אחד מהם היה המורה והאמן הידוע פרופסור קטנר שהיה מיודד עם האמן גרשון קניספל לאחר מכן. מורים מעולים כמו האמן מורה הורלבק וצייר האקוורל שטינגל.

המפגשים עם לאה היו מיוחדים, עמדתה הנחרצת והתעניינותה במתרחש אצלנו שם "למטה" (DA UNTEN), בסכסוך המתמשך וסכנת מלחמת התשה בגבול עם מצרים, מלחמה קרה בין מזרח ומערב ונושא הגדר (חומת ברלין) – כל אלה לצד ביקורת על עבודות שקיבלתי באהדה, בהערצה ובהערכה...

מלחמת ששת הימים

באותם ימי מלחמה ארורים ב-6.6.1967 הייתי מאד מודאג, כך גם היא מבלי שתצהיר על כך, גם לה היו קרובי משפחה בישראל. בתבוסת ה"נכסה" אשר בה רבבות של חיילים מצרים, סורים וירדנים נהרגו, כך גם המוני פליטים פלסטינים גורשו לירדן ולכל עבר. בעקבות תבוסה זו כתב אמיל חביבי את הנובלה "האופסימיסט", כך גם אני עסקתי בעקבות המלחמה בתחריט ובחיתוכי עץ וליטוגרפיה. המצב הטריד את לאה והיא ביקשה מידע על מצבם הטראגי של פליטים וחיילים שנפלו בשבי, גורלם של אותם אנשים הזכיר לה מאורעות שהיא עצמה חוותה... פליטות... רדיפות ורצח המוני של יהודים ולא יהודים, חברי המפלגה הקומוניסטית שהייתה בחברתם ובהם ארנסט טלמן.

באחד המפגשים בביתה השוכן בקצה העיר, בהשתתפות חבריה הקבועים ביניהם הארכיטקטית המבורגר, אנוכי ואחרים, ביקשה ממני לעזור לה בחיפושיה אחר נעדר סורי שהוריו היו בקשר עמה – מה עלה בגורלו... האם אפשר לברר בצלב האדום אודותיו? ומה מצבו של מאיר וילנר שניצל מניסיון התנקשות על ידי איש ימין בתל-אביב?!! ואיך אפשר לעזור למדינה הסוציאליסטית צפון וייאטנם במאבקה נגד כוחות ארצות הברית אשר מפציצה את שדותיה ועריה?!

נשאלתי על ידי החוקרת גרית שורוך האם יש מסמך המעיד על עמדתה של לאה בנושא התוקפנות הישראלית בהשתלטות ובכיבוש במלחמת ששת הימים...

ובכן זכור לי אירוע שלאה הייתה מעורבת בו. כאשר הנהלת האקדמיה לאמנות יזמה כנס הזדהות עם העמים הערבים נגד הכיבוש ובעד השלום, לאה ביקשה ממני להיות להשתתף בכנס וגם לשאת דברים בפני קהל סגל המורים והסטודנטים כ"מקור ראשון". אז שפתי הגרמנית הייתה רהוטה. בכנס זה לאה דיברה בזכות השלום ונגד הכיבוש... סיסמא שנשמעת גם היות בגנות המצב הקיים אצלנו.

הרקע היהודי של לאה, כבת למשפחה יהודית אדוקה, נזכר בביוגרפיה שלה אך קשריה עם הקהילה היהודית בדרזדן היו רופפים יחסית וזאת לפי ביקורות ששמעתי מפי כמה מחברי הקהילה ובהם אשווגה.

בחוגי בית שהיו אצלה נכחו כמה מאנשי הרוח שהזכרתי בנוסף לשכנתה סופרת הילדים לזאר ומקס צימרינג. בביתה של לאה היו שתי קומות והיה מרוחק ממרכז העיר. בחדר האורחים אשר בקומה השנייה היה תלוי רישום קווי עדין – הפנים שלה עם עיניים גדולות משולבות עם פניו של בעלה המנוח הנס עם עיניים עצומות ויד עדינה חרוטה שהזכירה לי את פניו של המלחין ההונגרי פרנץ ליסט עם השיער הארוך.

לאה טענה תמיד בפני אורחיה שהיא אינה טובה בבישול וביקשה ממני בדרך כלל להיכנס למטבח ולהביא משם שימורים במקרר היו סוגי הוורסט והסרדינים שהביאה ממסעותיה האחרונים.

על השולחן ניצבה קערה מנחושת עם קליגרפיה ערבית ובתוכה תפוחי עץ ואגסים שתמיד אהבה לאכול. לרוב כיבדה אותנו בברנדי שהביאה ממסעותיה בגיאורגיה או ברוסיה, כמובן לצד קוויאר והרינג מהים הבלטי.

קינדר! KINDER! כך תמיד פתחה את דיבורה אלינו... ובכן, מה מצבנו היום? איך תצליח תוכנית מפלגת ה-SED בהגשמת ביסוס השיתוף עם ההמונים למען בניית חברה צודקת יותר?!

ומה בנוגע להעמקת ערכי הסוציאליזם בארצנו..?! ומה עם היחסים עם המערב? כמובן שרוב המפגשים האלה אופיינו בויכוח נוקב. לאה הייתה ביקורתית כלפי נהלים לא מוצדקים מטעם המפלגה ובמיוחד כלפי מזכירות מחוז דרזדן!!

למרות שללאה היה רכב צמוד מתוצרת ברה"מ עם נהג, זכור לי מקרה שהיא נסעה איתי אל האקדמיה ברכבת החשמלית בלי שתשלם עבור הכרטיס. "אני נוסעת איתך בשחור... מקווה שלא יתפסו אותנו".. כזאת הייתה מורתי החברה לאה – קצת ספונטנית וקצת שובבה.

עוד חלק מהסוף     

אני כותב שורות אלה בביתם החדש של שני בנינו בכפר ההונגרי CSOKAKO, כמעט חודשיים אני נמצא כאן עם בניי ועם אשתי יודית אזרחית ארץ זו... וכאן בחדר הסטודיו המשקיף על גבעות, הרים ושדות ירוקים אני נזכר במפגש שהיה לי עם לאה ואשתי לעתיד בביתה. במפגש זה הבעתי בפניה את דאגתי מאי היענותה של שגרירות הונגריה בברלין להוציא לי ויזה לביקור בהונגריה לשם הכרות עם משפחתה של ג'ודית, ואכן ביוזמתה לאה ניסחה מכתב המלצה לשגריר כדי לעזור.אני לא בטוח אם המכתב עזר אך הוא תרם רבות יחד עם יתר ההמלצות.

בסוף תקופת לימודיי התמעטו המפגשים שלי עמה וזאת בעקבות ההכנות לתואר מייסטר (M.A..) אצל הפרופסור גרהרד בונזין, אשר עמו היה לי הכבוד לעצב את חזית ארמון התרבות החדש במרכז העיר דרזדן. הצוות בו הייתי חבר קיבל פרס כספי מטעם משרד התרבות הגרמני בשנת 1969.

בסוף שנת 1971 ולאחר מאמצים גדולים בקשתי להיכנס להונגריה נענתה בחיוב ושם התחתנתי. חודשיים לפני נסיעתי סיימתי את לימודיי. זכור לי המפגש האחרון עם לאה בביתה בנוכחות כמה מידידיה. שם נפרדנו לא לפני שקיבלתי ממנה סדרת תחריטים וכן עבודות גרפיקה ממורים ומסטודנטים בוגרי לימודי האמנות שלמדו איתי. יש לציין שבתקופת הלימודים לאה ביקשה ממני לצייר את הפורטרט שלי בדיו ובצבעי מים. הרישום הופיע בכמה קטלוגים ונמצא באוסף האקדמיה לאמנות.

אחרי שחזרתי לארץ בסוף שנת 1971המשכנו בחילופי מכתבים אך לעיתים רחוקות. בשנת 1976 הצגתי את אוסף התחריטים והרישומים שהבאתי איתי מגרמניה בתערוכה שאצרתי בעיר נצרת מתוך הוקרה ללאה ולמוריי תחת הכותרת "הומאז' לאמני הגרפיקה מד.ד.ר.". שנה לאחר מכן נודע לי על פטירתה של מורתי לאה.

בהשראתה ובהשראת אמנים גרמנים ולא גרמנים ממשיך אני ליצור למען השלום ונגד כל העוולות, בין היתר הכיבוש והדיכוי בכל מקום ובכל זמן.

יהי זכרה ברוך.

הונגריה 24.08.2014

 

 

מאמרים נוספים...

 
 
אתם כאן: Home מאמרים לאה גרונדיג – אמנית הגרפיקה, קול הזעקה